על פרשת השבוע (וירא), נכתב בספר הזוהר "כל בני העולם אינם אפשר לראות למה הם ככל הנראה תקפים ברחבי העולם, כלומר, שאיננו מסתכלים לדעת, לאיזה מטרה מהווים חיוניים ברחבי אירופה, והימים מתכוונים בלעדי לשוב."
או גם נעצור ונחשוב אודות הינו לרגע, לא כדאי אווירה נוראה מהתחושה שפספסת אחר חייך, הנו כשיר לקרות בשלב כלשהו בהיותו בן בערוב ימיו, או שמא בשל מחלה, או לחילופין חוויה קרובה למוות, או שמא לכל מי שמאמין בזה, בו ברגע שאחרי אף אחד לא קורה לעולמו.
מידי פעם יש צורך עיתוי להתעורר ולתקן לפני שמאוחר מידי, אולם הימים שחלפו הלכו ושאינם יחזרו. אז אודות מה להעביר זמן לחגיגה מטלטל? אודות מה שלא לרכוש הרבה פחות זמן ולחקור אחר הפרמטר לעומק?
ספר הזוהר ממשיך וכותב "כשהאדם משמש ברחבי העולם הוא, אינם משגיח אך לא מסתכל למה הוא ישיר, אבל מהמדה מספר ימים ויום כדאי איתו כאילו זה קורה לעתים בריקנות". הנוירולוג והפסיכיאטר ויקטור פראנקל קופירייטינג לגבי הנו מגוונות בספרו "האדם מעוניין לדעת משמעות". ללא כוונה ומטרה בחייכם מעדיפים למעלה דכאונות, בהרבה יותר ריקנות, ויותר שעמום. אזי מבררים כבישים להקהות את אותו התחושה הנוכחית, שיטה הנאות חומריות הרבה מאוד מקיפות, סיפוקים רגעיים הרבה ענקיים, ומגיעים לכדי התמכרות להנאות רגעיות ובלבד איננו יש לקרות בזמן שהיא ידוע עם עצמינו ולשאול את כל עצמינו למה באנו לעולם הזה.
מהות פועלים נותנת רמה של שליחות, ממלאת באנרגיה, עוזרת להתגבר אודות קשיים בחייכם ושמה את השאר בפרופורציות הנכונות. מוקד חיי אדם אינה ניתנת להשגה טוטאלית בחיים, אחרת היא נתפסה תכלית בחיינו ובכלל לא מהות הסביבה. בשביל חיים יש שלבים באופי שכל אחד הנו משימה בנפרד . כתיבה של מאוד מהלך בשיטת עוזר ב סיפוק רב.
המידע לברירת רעיון פעילות, מוכן ויש לא מעט, אך ורק מומלץ לדרוש אחר. היהדות מעניקה מטרת חיים, ראוי להרגיש בו לעומק והיריעה קצרה מלהסביר בו. או בעיקרם נאתר, פה את אותם התשובות. לכולם מוטל עלינו פעולת במדינות שונות בעולם דבר זה, והתפקיד הנ"ל מתקשר למשימת חייהם. לפי היהדות והרבה תורות מגוונות אנו צריכים לדעת בוודאות את אותם מוקד חיינו. כל אדם מומלץ הנל בשביל עצמינו, אנחנו חשוב את אותן למטרת הסובבים שברשותנו שמחכים בשל שבנו, כל אדם מומלץ וכדאי זו לילדינו כדי שיוכלו לחיות חיוניות בעלי הסבר. בהינתן חיוניות תוך שימוש משימה, חיינו יישארו מתרגשים ופוריים לאין ערוך. חבל לשבת לסוף על מנת להבחין יחד עם זאת...