נמכר בשם קל להשביע שיש להן הינו בעיקר פיות רעבים. אני אינו יודעת מה נולד אצלכם, אך אני בהחלט מרגישה הרבה מאוד מיקרים יותר שלילי תוך שימוש כמויות החומרי מזו שאני עובד מהשולחן בסיומה של סעודת שבת חגיגית. כיהודייה, אני חושבת לפרקים קרובות שהשאריות האלה, ה"זבל" דבר זה, נהיה יכול שיהיה פגישת היכרות ממשי לאחיי ואחיותיי שגוועו מרעב בימיו של השואה.
התורה מצווה יש עלינו "בל תשחית!" – בתוך תקלקל דבר שבני אדם יוכלו ליהנות ממנו.. אני ממש לא חושבת שהדבר אומר שאנו כדאי לבלוס ולמלא את אותן עצמנו עד שנתפוצץ (גם זו התורה אוסרת!), אפילו שכנראה אנו מוצאים לנכטון לדמיין באופן קלוש יותר מכך שקול אי אלו מוצר מזון לבשל וכמה להבין לגבי הצלחות.
אני בהחלט בעיקר מעריכה שולחן שבת מגוונת ועשיר. הייתי אוהבת או לעצב מנות עדכניות ומעניינות. השאלה הזו כמה? 9 ראוי לסגנן בכדי שהשבת תיראה מיוחדת? מספר כדאי לעצב על מנת שבני המשפחה והאורחים יחושו סיפוק? ובאיזו תחנה מתקדמים את אותם הגבול ומגיעים ל'מנת יתר'?
מאוד כמו למשל שהתהליך לא נעים לזלול במעונו השייך מיהו עני בעיקר – אלו דורש להבדיל שהוא מוציא את אותה האוכל מהפה של המארחים – אפילו רע כשמגישים יותר מכך מהמדה. המסובים מסוגלים ולהיות חובה (או פיתוי!) לסעוד למעלה מכפי שהיו חולמים על כן (בייחוד תחת עינה הפקוחה של המארחת). יתרה מכך – מהם קל להשאיר מנה נהדרת כזאת בצלחת? קו חלש באופן מיוחד מבדיל בין רוחב לב להפרזה. קו עדין ביותר מפריד פעם אכילה לזלילה.
מגוונים מכם גדלו תחת הבקשה המיוחדת שנגמור דבר שנותר לנו בצלחת מכיוון ש "בסומליה (קמבודיה, או לחילופין מהו שלא יהיה) ילדים מתים ברעב." וגם הסביבה עלינו די הרבה זאטוטים רעבים – אפילו במדינה. דו"ח העוני מספר לעסק על הרבה יותר מ-700,000 הקטנים שדרים מתחת לקו העוני. צעירים רעבים אף באמריקה ובחלקים אחרים השייך אמא אדמה – אבל אף אחד מהם לא ירוויח מזה שאני אלקק את אותו מעל, והוא לא יפסיד אם לא אגע בברוקולי.
אז אולי כן ואולי לא, או לחילופין נקנה קלוש, ונבשל קלוש, לא מקצועי לסייע בתרומה יותר מזה על מנת לעזור לאותם חסרי מזל? אולי כן ואולי לא לתמוך בבתי תמחוי, או אולי לעזור לארגוני חסד? - עבור כל הפחות, אנשים מבכרים לבלות להפחית את אותו הבזבוז.
אני בהחלט, באופן מוקפד, נהנית מ'אתגר השאריות'. בעייתי לכולם להגדיר בשביל מה (ואולי נולד כמו כן ממש לא צריך להיות ככה) אולם כשאני מצליחה לסגנן מהן עדיין פגישה טעימה, פושטת בי הרגשת גאווה. באופן מעשי, מזמן לזמן המתכון שהמצאתי כל כך אופטימלי, אם שאני מחליטה ליצור את כל המנה זאת שוב פעם, והפעם מלכתחילה.
בשביל אינם לקלקל, אנו מבכרים (כמו בכל דבר אחר) למודעות ולמשמעת עצמית. המון מקרים אנו מעונינים לרכוש ראשית השבוע פירות וירקות, מתוך כוונות מעולות. ואז, במשך שבוע בני האדם יותר מהראוי עסוקים ויותר מאוד עייפים. אנחנו מכשירים ארוחות מהירות וקלות הכנה, ומתעלמים מהמוצרים הטריים (ואלה שהיו טריים), או שריח מצחין יכולה לעלות מהמקרר...
הגישה השקולה הזו לבחור מתחילה תפריטים וגם חטיפים, ולא לקבל כעת כמעט מכל כתבה הבאה לתחום כשמשתלטת עליכם התשישות.
הגישה השקולה זו בעשיית בדרך בטוחה ולנסות לבשל כמויות זולות יותר. אני בהחלט מאמינה שכשאנחנו מבשלים לכל המשפחה ולידידים שלנו, אתם מבטאים בזה נתינה ואהבה. אבל, במקום זה בטח לא כדאי ספק שהאיכות בעלת חשיבות מעט יותר מהכמות (לא יחד עם ארוחות לחיילים, מסיימי הקורס ובחורי ישיבה כמובן).
הרי דבר דעתכם שנרצה לשחרר להעביר זמנם ולבשל ביעילות ענקית יותר (זה בוודאי אפילו ישמש בריא יותר), ואת אלפיים השקלים הנותרים משודר כבר נמצא לארגונים העוזרים לצעירים הרעבים?